מה מניע אותי?
אינדיבידואליות היא ערך יקר בעיני. אני מאמין שבכל אחד מאתנו יש משהו שונה ומיוחד אותו הוא יכול להביא לידי ביטוי ברעיון, דעה או יצירה כלשהיא. יש בי תשוקה רבה לסייע לאנשים להוציא מעצמם הרבה יותר ממה שהם חושבים. כשאני שומע בתחילת מפגש אמירה כגון "אני לא טוב בזה" ובסיומו אמירה אחרת כמו: "WOW, הפתעתי את עצמי" אני בא על סיפוקי 😊
כמה פעמים שמעתם את הביטוי "תן לי לחשוב על זה"? מה אנו באמת עושים כשאנו חושבים? בדרך כלל אנו מעלים אסוציאציה אחת ולאחר מכן מכבים את המוח. אני מאמין שאפשר לחשוב אחרת, בשלל גוונים ולעשות זאת בדרך מהנה. עבודה עם אנשים מרתקת אותי מהסיבה שהיא איננה צפויה: כל אחד יכול להגיב בצורה אחרת ולהפתיע. אי לכך, תהליך החשיבה הוא הדדי: כפי שמשתתפי הסדנה מתמודדים עם אתגרים שלא התכוננו אליהם מראש, כך גם אני מתמודד עם הערות, שאלות והתייחסויות שטרם נתקלתי בהן.
אז איך הכל התחיל?
באחד האשתקדים (לפני 19 שנה בערך) הזמינו אותי דקל ותמיר לביקור בית. כשנכנסתי פנימה שמעתי אותם מדברים בשפה מוזרה: "מה שאלה הבהמה?" אמר לי דקל. "מה?" עניתי, "מה אתה רוצה מחיי?" ואז תמיר אמר: "עלית על זה, התשובה היא למה!" למה במובן של שאלה ובמובן של בעל חיים. מדובר כמובן בתשבץ היגיון בו ההגדרות מבוססות על אסוציאציות ומשחקי מילים ולא רק על ידע כללי. החל מאותו יום פצחנו במסורת של פתרון בחברותא: כל שבת נהגנו להתכנס לפתרון משותף של תשבצים- מעין חוג ביתי שהוסיף המון פלפל ועניין לחיינו.
החידות והחשיבה המתלווה אליהן סקרנו אותי. התחלתי לחבר חידות, לשחק עם מילים ולבנות תשבצים. אט אט חשבתי שכדאי יהיה להדביק אחרים בנגיף ההיגיון, אי לכך, פתחתי סדנאות וקורסים ללימוד השפה. משם המשכתי לפתח תרגילי חשיבה לפיתוח היצירתיות ואימון המוח.
במקביל, ההתנהגות האנושית סקרנה אותי עד מאוד. מאז ומתמיד תהיתי מה מניע אותנו וכיצד אנו מקבלים החלטות. בחנתי וחקרתי (בדרך חובבנית) דפוסי חשיבה של אנשים שאתם דיברתי ואותם שמעתי. במקביל, קראתי ספרים על קבלת החלטות, מוטיבציה, שכנוע ונושאים נושקים.
עם השנים גיבשתי לי קונספט שכולל שני ראשי חץ: שכלול היצירתיות והדמיון מחד, חידוד החשיבה הביקורתית ושיפור תהליך קבלת החלטות מאידך. שכלול מיומנויות אלו יכול לסייע לכל אחת ואחד בכל תפקיד שהוא.
כמה סודות שאף אחד לא יודע עליי:
- אני הגבר הראשון שהכניס מגבונים לחים לביתו.
- אני אוהב את הקשה של הלחם (הרבה יותר מהרך).
- ה-guilty pleasure שלי הוא מוזיקת s'80
- לו לא הייתי עוסק בהדרכה הייתי קריין חדשות בקול ישראל.
- כשנולדתי אמי שאלה אם יש פתק החלפה (כפי שאתם מבינים, תודעת השירות לא הייתה גבוהה בזמנו).